ביופסיה היא לקיחת דגימה של רקמת גוף, באמצעותה מאבחנים תהליכים פתולוגיים שונים. הביופסיה היא בעצם רקמת גוף שנלקחת ומועברת למעבדה הפתולוגית שם בודקים אותה ומחפשים שינויים פתולוגיים אשר מבטאים מחלה כלשהי.

מגוון מחלות מאובחנות באמצעות ביופסיה, וכמעט כל סוגי הסרטן דורשים אבחנה פתולוגית. חשיבות האבחנה הפתולוגית של מחלות סרטניות חשובה ביותר, וזאת על מנת להבין את מצב הגידול, התמיינות התאים והאם מדובר בגידול שפיר או ממאיר.

כמו כן, פעמים רבות הטיפול במחלה מושפע באופן ישיר מתשובות הפתולוגיה ולכן חשוב מאוד לקחת את הביופסיה לשם אבחנה והמשך טיפול.

ביופסיה כחלק מקולונוסקופיה

בהקשר של סרטן המעי הגס מדובר על תהליך סטנדרטי המתבצע במהלך כל קולונוסקופיה. במהלך בדיקת הקולונוסקופיה בודקים את חלל המעי ומחפשים פוליפים – רקמות פתולוגיות העלולות להצביע על תהליך סרטני.

כאשר מזהים את הפוליפים, כורתים אותם באמצעות האנדוסקופ ומוציאים דגימה הנשלחת למעבדה לבדיקה פתולוגית.

זוהי ביופסית המעי הגס ובאמצעותה ניתן לאבחן האם מדובר בתהליך שפיר או ממאיר והאם יש צורך בטיפול.

הביופסיה הוא תהליך שגרתי המתבצע כמעט בכל בדיקת קולונוסקופיה, וזהו תהליך בעל חשיבות רבה לצורך שלמות האבחנה.

מדובר בתהליך פשוט המבוצע על ידי האנדוסקופ ואינו כולל כאב, וברוב המקרים אינו גורר סיבוכים או סיכונים נוספים.

תהליך לקיחת הביופסיה

הקולונוסקופיה מתבצעת על ידי סיב אופטי הכולל בקצהו מצלמה באמצעותה ניתן להסתכל אל תוך רקמת המעי הגס ולעמוד על שינויים פתולוגיים.

במקרה שבמהלך הבדיקה הרופאים זיהו פוליפ, ניתן לכרות אותו על ממנת שהצמיחה הפתולוגית שלו תיפסק ולקחת ממנו ביופסיה על מנת להבין האם מדובר במצב שפיר (בדרך כלל) או ממאיר (מיעוט המקרים).

על מנת לכרות את הפוליפ, מעבירים דרך המכשיר כלים שבאמצעותם ניתן לבצע את כריתת הפוליפ ולהעביר את הדגימה אל המעבדה.

בזכות התקדמות זו שמאפשרת לקיחת ביופסיה בזמן בדיקה קלה כמו קולונוסקופיה, ניתן לאבחן את סרטן המעי הגס בשלבים מתקדמים מאוד, ולהימנע מניתוחים מיותרים שבעבר בוצעו לצורך אבחנה בלבד.

הטיפול ברקמה במעבדה הפתולוגית

לאחר הוצאת הפוליפ, הרקמה מועברת אל המעבדה הפתולוגית שם עוברת תהליכים של עיבוד, שימור, צביעה וקיבוע. לאחר מכן, בודקים את הרקמה באמצעות מיקרוסקופ ומנסים לאתר מבנים שאינם תקינים. בדיקה זו כוללת צביעות מסוגים שונים, שימוש בשיטות ביולוגיות מתקדמות והגעה לאבחנה בדבר סוג הרקמה ומצבה.

ברוב המקרים, הרקמה הנבדקת תקינה ומדובר בתהליך שפיר של רקמת המעי הגס שאינו דורש טיפול או המשך בירור.

לעומת זאת, קיימים מצבים שונים של רקמה פתולוגית, כלומר מדובר בתהליך סרטני שדורש טיפול.

במקרה זה, המעבדה הפתולוגית יודעת לדווח האם הגידול ממוקם או מפושט, האם יש פלישה לרקמות סמוכות והאם לדעתם מדובר בגידול השולח גרורות.

במקביל יש להמשיך את הבירור ולהתחיל טיפול על פי הפרוטוקולים המקובלים הכוללים המשך בדיקות לקביעת רמת הגידול ותחילת טיפול בהתאם לאבחנה.

הסיכון שבלקיחת ביופסיה

הסיכון העיקרי בלקיחת הביופסיה הוא דימום. תהליך לקיחת הביופסיה הוא תהליך פולשני הכולל הסרת רקמה, ופעמים רבות נוצר באזור לקיחת הביופסיה דימום משמעותי שלא נעצר.

תוצאה זו מוגברת במצבים של שימוש בתרופות לדילול דם (כמו אספירין או קומדין) או אצל אנשים בעלי בעיות קרישה. למרות הפחד מדימום, ראוי לציין שמדובר בסיכון לא שכיח שאינו מסכן חיים באופן משמעותי.

חשוב לציין שתהליך הביופסיה כולל לקיחה של שכבת הרירית בלבד, ולכן אינו כואב שכן חלק זה הוא חסר עצבים תחושתיים.

דילוג לתוכן