קוליטיסדלקת של המעי הגס מכונה בשפה הרפואית "קוליטיס" על שמו של המעי הגס- קולון.

המעי הגס הוא חלקו האחרון של צינור העיכול שמתחיל בושט לאחר שבלענו את המזון, ומסתיים בפי הטבעת שהוא סופו של הרקטום (המעי הישר).

בעוד שחלקיו הראשונים של צינור העיכול משמשים לצורך תהליכי פירוק, עיכול וספיגה של המזון אותו אנו אוכלים, תפקידו של המעי הגס הוא לדאוג שהפסולת שנשארה לאחר העיכול תהייה מרוכזת כמה שיותר.

מסיבה זו תפקידיו העיקריים של המעי הגס הם ספיגה של נוזלים ומלחים חזרה אל זרם הדם מתוך שאריות המזון. תפקיד חשוב אחר של המעי הגס הוא לשנע את המזון המעוכל שהופך לצואה אל עבר היציאה מהגוף.

דלקת במעי הגס

דלקת במעי הגס נוצרת כאשר שכבת הרירית של המעי נפגעת. הדלקת באה לידי ביטוי באודם, בצקת ולעיתים גם התכייבות.

אם ניקח דגימת ביופסיה ממעי גס של אדם שיש לו דלקת ונסתכל עליה במיקרוסקופ, נוכל לראות ריבוי של תאי דלקת. אופיים וסוגם של תאי הדלקת משתנה כתלות בסוג הדלקת- חריפה או כרונית. בנוסף ניתן יהיה לראות עיוות ושינוי של מבנה הרירית של המעי.

תסמיני הדלקת הנפוצים הם:

הגורמים לדלקת במעי הגס

ניתן לחלק את הדלקות במעי הגס לשתי קבוצות עיקריות: דלקות על רקע זיהומי ודלקות שאינן על רקע זיהומי.

בין הגורמים המזהמים שיכולים לגרום לדלקת ניתן לראות וירוסים, חיידקים ואפילו פטריות. החיידקים הנפוצים שגורמים לדלקת במעי הגס הם: סלמונלה, שיגלה, קמפילובקטר, קלוסטרידיום דיפיצילה וכמובן אי קולי הידוע לשמצה.

הזיהום החיידקי הוא זיהום שנרכש לרוב לאחר אכילה של מזון מקולקל או מזוהם, ולכן חשוב מאוד להקפיד על מה שאנחנו מכניסים לפה.
פטרייה בשם אמבה יכולה גם היא לגרום למחלה בשם "אמביאזיס" במעי הגס ולגרום לדלקת שלו.
הווירוס שגורם לדלקת במעי הגס בשכיחות הגבוהה ביותר הוא CMV.

דלקת שאינה על רקע זיהומי יכולה להיות דלקת על רקע אוטואימוני. דלקת כזו נוצרת במחלות כמו קרוהן וקוליטיס כיבית והיא נגרמת בעקבות תקיפה של מערכת החיסון את תאי המעי הגס. הסיבה למחלות הנ"ל אינה ברורה.
גם חוסר אספקת דם מקומית לאזור מסוים במעי הגס יכולה ליצור בו דלקת. אפשרות אחרת שגורמת לדלקת שאינה על רקע זיהומי היא דלקת שנוצרת בעקבות חשיפה לקרינה. חשיפה כזו יכולה להיות בעקבות הקרנות לצורך טיפול בסרטן, או חשיפה לקרינה שהיא תעסוקתית במקום העבודה.

גם חשיפה למזונות מסוימים שהמעי אינו מסוגל לפרקם יכולה לגרום לדלקת. אנשים בעלי רגישות ללקטוז (סוכר הנמצא בחלב) או אנשים הרגישים לגלוטן (חולי צליאק) יכולים לפתח דלקת במידה ויחשפו למאכלים הנ"ל.

יש הגורסים כי תזונה עשירה בשומן מהחי ובמקביל דלה בסיבים תזונתיים שמקורם בעולם הצומח, גורמת למעי הגס להפוך לבעל נטייה לפתח דלקות.

הטיפול בדלקת במעי הגס

תחילה יש לנסות ולבודד מהו הגורם לדלקת.

במידה והדלקת נגרמה על רקע זיהום חיידקי הטיפול יהיה לרוב על ידי אנטיביוטיקה. אם מדובר בזיהום פטרייתי יינתנו תכשירים אנטי-פטרייתיים. זיהום על רקע ויראלי לרוב יעבור מעצמו לאחר מספר ימים.

דלקת שמקורה במחלה כרונית של המעי מטופלת על ידי תרופות מקבוצת הסטרואידים שמדכאות את מערכת החיסון. לעיתים יינתן טיפול בתרופות כימותרפיות או בתרופות ביולוגיות חדשות מקבוצת הנוגדנים.

אם אובחנה רגישות לסוג מסוים של מזון יש להימנע מלצרוך אותו. ככלל ההמלצה היא להרבות בצריכה של סיבים תזונתיים ואכילה של פירות וירקות. יש למעט באכילה של בשר, בייחוד בשר אדום, וכמו כן לא להרבות בשתיית אלכוהול שיכול גם הוא לגרות את רירית המעי וליצור בה דלקת.

ראו גם:

מחלות במעי הגס

דילוג לתוכן