מחלות המעי הגסהמעי הגס מהווה את חלקה הסופי של מערכת העיכול. מדובר בצינור חלול שאורכו הממוצע הוא כמטר וחצי ובו מתבצעת עיקר הספיגה של נוזלים ומלחים חזרה מהמזון המעוכל, עד שמה שנותרת היא הצואה שמופרשת דרך פי הטבעת.

נהוג לחלק את המעי הגס מבחינה אנטומית לשלושה חלקים: המעי הגס העולה, המעי הגס הרוחבי והמעי הגס היורד.

המעי הגס העולה מתחיל בחלק ששמו צקום וממנו יוצאת שלוחה קטנה שאין לה מוצא. זהו התוספתן הקרוי לעיתים "המעי העיוור". החלק של המעי הדק שמתחבר לצקום הוא האיליום הטרמינלי.

התוספתן יכול לעיתים להיחסם על ידי דלקת או אבני צואה ולגרום למצב שנקרא "אפנדיציטיס". הטיפול היחידי למצב זה הוא כריתה של התוספתן שלרוב אינה מלווה בתופעות לוואי קשות.

מחלה אחרת שתוקפת המעי הגס בשכיחות גבוהה היא סרטן המעי הגס.

מחלות מעי דלקתיות

מדובר בקבוצת מחלות המוכנה בשפה הרפואית IBD- inflammatory bowel disease. מחלות אלו גורמות לדלקת כרונית של חלקים מסוימים במעי הגס ולעיתים לדלקת במעי הגס כולו. שתי המחלות האופייניות ביותר מקבוצה זו הן מחלות קרוהן וקוליטיס כיבית (ulcerative colitis).

בגלל הדלקת הכרונית ששתי המחלות יוצרות ברקמת המעי, הן הופכות את האזור ל"מועד לפורענות" ואנשים החולים במחלות דלקתיות של המעי הם בעלי נטייה גדולה יותר לחלות בסרטנים של המעי. המנגנון הגורם לכך הוא ככל הנראה פגיעה מתמדת של תאי רירית המעי, שגורמת להם לעבור שינוי סרטני.

מחלת קרוהן

מחלה זו שייכת לקבוצת המחלות האוטואימוניות (מחלות בהן מערכת החיסון של הגוף תוקפת רקמות של הגוף עצמו).

המעי מלא בחיידקים ידידותיים לאדם שעוזרים לו בתהליכי העיכול. קיימת סברה כי במחלת קרוהן מערכת החיסון מאבדת את יכולה להבדיל בין חיידקים עוינים לחיידקים ידידותיים, ולכן תוקפת את רקמה המעי.

במחלה יש פגיעה ודלקת של כל שכבות מערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת, אולם האזורים שנפגעים בשכיחות הגבוהה ביותר הם אזור האיליום הטרמינלי והמעי הגס.

תסמיני המחלה כוללים כאבים בבטן התחתונה, שלשולים לסירוגין, ירידה במשקל וחוסר תיאבון.

את המחלה נהוג לאבחן על ידי בדיקת קולונוסקופיה שמדגימה דלקת כרונית ברקמת המעי. בנוסף נהוג לקחת דגימת ביופסיה מהמעי הגס וכן מהאיליום הטרמינלי. על הדגימה מסתכלים במיקרוסקופ ובודקים נוכחות של דלקת כרונית.

הטיפול המחלה מורכב ברובו משימוש בתרופות סטרואידליות שהן תרופות נוגדות דלקת. כמו כן דרוש מעקב וטיפול של דיאטנית בכדי להרכיב תפריט מתאים שיעזור לצמצם את מימדי הדלקת.

קוליטיס כיבית

גם מחלה זו שייכת לקבוצת המחלות האוטואימוניות והיא גורמת לדלקת כרונית ברקמת המעי הגס. הגורמים למחלה אינם ידועים לחלוטין, אולם ייתכן ויש לה מרכיב גנטי מסוים שכן היא שכיחה יותר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי.

המאפיין העיקרי של המחלה הוא שלשול ממושך ומלווה בדם. יש כאבי בטן קשים, ירידה במשקל, אנמיה וחוסר תיאבון.

האבחנה של המחלה נעשית על סמך מדדי דלקת מוגברים כגון שקיעת דם מואצת, נוכחות של חלבונים מסוימים בדם וכן מתווכי דלקת כמו TNF. בנוסף, למעי החולה יש מראה אופייני אותו ניתן לראות בבדיקת קולונוסקופיה.

הטיפול במחלה הוא על ידי תרופות המדכאות את מערכת החיסון כמו ASA-5 וסטרואידים. בשנים האחרונות קיים טיפול ממוקד יותר, בעל פחות תופעות לוואי, המשתמש בנוגדן Infliximab כנגד מתווך הדלקת TNF. קיימת גם אפשרות לטפל בחולים על ידי תרופות כימותרפיות כמו מרקפתופורין.

מחלה סעיפית של המעי הגס

במחלה זו נוצרים מעין "כיסים" לאורכו של המעי הגס בשל חולשה של השרירים שעוטפים אותו. אחד הגורמים למחלה הוא תרבות האוכל המערבית הכוללת תזונה עשירה בשומן ודלה בסיבים שגורמת להיחלשות דפנות המעי. המחלה יכולה ללוות גם מחלות ניווניות של מערכת העצבים או השרירים.

ברוב המקרים המחלה אינה מלווה בסימפטומים ואינה מצריכה טיפול כלשהו. במקרים מסוימים הסעיפים הנ"ל נסתמים בצואה, ונוטים לפתח זיהומים המצריכים אשפוז וטיפול באנטיביוטיקה תוך-ורידית.

האבחנה של המחלה מתבצעת באמצעות בדיקת קולונוסקופיה.

במקרים בהם הדלקות חוזרות על עצמה יומלץ על טיפול ניתוחי במהלכו יוסר חלק המעי שמכיל את ריבוי הסעיפים.

ראו גם:

הכנה לבדיקת קולונוסקופיה

דילוג לתוכן